מהי המצאת אזהרה?

במאמר זה נפרט בהרחבה מהי המצאת אזהרה, מדוע היא חשובה, מה פירוש המונחים "המצאה מלאה" ו"המצאה חלקית", ומדוע קורות טעויות בקרב שליחים שמטרתם לבצע את ההמצאה.

מהי המצאת אזהרה ומדוע היא חשובה?

הדרך בישראל לגבות חוב (כמו חוב מזונות) שלא שולם נעשית באמצעות פתיחת תיק הוצאה לפועל.

המחוקק בישראל ביקש להיזהר בכל הקשור לקידום הליכי גבייה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, כיוון שיכולים להיות מצבים בהם האדם שחייב כסף לא מודע לחוב שלו.

כך למשל, עיקול משכורת או עיקול על חשבון בנק עלולים לעיתים קרובות לגרום לנזק בלתי הפיך, ולכן ניסו למצוא פתרון במטרה להפחית את הסיכוי למצב זה.

הדרך למניעת מצב מסוכן זה מכונה "המצאת אזהרה".

המלה "המצאה" משמעה מסירה, כלומר למסור למישהו משהו.

"אזהרה" היא למעשה טופס בצבע ירוק, ולכן בז'רגון המשפטי עורכי הדין נוהגים לכנותו לעיתים "הטופס הירוק".

טופס האזהרה נועד ליידע את החייב אודות תיק הוצאה לפועל שנפתח נגד. ובטופס מפורטים נתונים חשובים, וביניהם מה גובה החוב העדכני, ממה נובע החוב (פסק דין, שיק שחזר וכיוצ"ב), מה מספרו של תיק ההוצאה לפועל, ובאיזה סניף לשכת הוצל"פ נפתח התיק. בטופס אף מפורטות האפשרויות שעומדות לפני החייב.

מי מבצע לחייב את מסירת האזהרה?

במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל יכול עורך הדין של הזוכה (מי שחייבים לו כסף) לבחור באמצעות מי תתבצע מסירת האזהרה לחייב: נציג המטעם רשות האכיפה והגבייה, או מישהו בטעם עורך הדין.

השימוש בנציג מטעם רשות האכיפה אינו נפוץ, בעיקר בשל חשש שמסירת האזהרה תיארך זמן רב. כאמור, עד שלא תתבצע מסירת אזהרה לא ניתן להטיל עיקולים ולבצע פעולות גבייה. 

לפיכך עורך הדין של הזוכה בדרך כלל מוסר את האזהרה לחברת חקירות שהוא עובד איתה על בסיס קבוע. חברת החקירות מאתרת היכן החייב מתגורר, ושליח מטעמה ניגש לאותה הכתובת עם טופס האזהרה.

מה קורה לאחר שהשליח ביצע מסירת אזהרה?

לאחר שהשליח מבצע את מסירת האזהרה, הוא חותם על טופס המכונה "תצהיר מוסר".

מדובר בטופס סטנדרטי שהוא תצהיר לכל דבר ועניין, ובו השליח מציין את הנסיבות של אותה המסירה, כלומר השליח כותב למי בדיוק בוצעה המסירה (לחייב, לאשתו, לילד שלו שהוא לפחות בן 18), והאם מי שקיבל את האזהרה חתם על-גבי אישור המסירה (אישור שבו החייב או קרוב משפחתו מאשרים שקיבלו את האזהרה עבור החייב).

המצאת אזהרה – מהי מסירה מלאה ומהי מסירה חלקית?

מסירה מלאה היא מסירה לחייב, או לקרוב משפחה המתגורר עמו, והוא בן 18 או יותר.

ההוכחה לכך שזו מסירה מלאה היא שהחייב או קרוב המשפחה חתם לשליח על אישור המסירה.

חשוב לציין שאם השליח יציין שהחייב או קרוב המשפחה סירב לחתום, הדבר עדיין נחשב מסירה מלאה. לפיכך אין טעם לסרב.

מסירה חלקית זה מצב שבו השליח הגיע לפתח הבית שלוש פעמים, ובכל הפעמים הבית היה ריק. במקרה שכזה השליח משאיר את האזהרה על מפתן הדלת, בתקווה שהחייב או קרוב משפחה יראה את המסמך.

על מנת שלשכת ההוצאה לפועל תכיר בכתובת המדוברת כביתו של החייב, ותכיר במסירה הזו כ"מסירה חלקית", השליח צריך לעמוד במספר תנאים מצטברים:

• השליח ציין בתצהיר המוסר שהוא וידא מול אחד השכנים שהחייב אכן מתגורר באותה הכתובת. בתצהיר צריך השליח לציין את שמו של השכן ומספר הדירה שלו.  
• אסור שכל שלושת ניסיונות המסירה יתבצעו באותו יום. כל ניסיון מסירה יתבצע ביום אחר.
• כל ניסיון מסירה צריך להתבצע בחלק אחר של היממה: ניסיון אחד בבוקר, אחד בצוהריים ואחד בערב.

לקביעה האם המסירה היא "מלאה" או "חלקית" יש הלשכות על אילו סוגי הליכי גבייה ניתן לנקוט.

הואיל ו"מסירה מלאה" מוכיחה לכאורה שהחייב יודע על תיק ההוצאה לפועל, אפשר יהיה להטיל נגדו את כל הליכי הגבייה החוקיים במסגרת החוק.

אולם אם המסירה היא "מסירה חלקית", משמע אין ודאות שהחייב או קרובי משפחתו מודעים לקיומו של טופס האזהרה. במקרה שכזה ניתן יהיה לבצע הליכי גבייה מאוד ספציפיים.

האם קורות טעויות בכל הקשור למסירת אזהרה?

הפרוצדורה של המצאת אזהרה נועדה שלשכת ההוצאה לפועל תדע שהחייב יודע על כך שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, ושלא חלילה ייגרם לו עוול, והוא יהיה מודע לכך רק לאחר שכבר הוטלו עיקולים.

למרבה הצער קורים לא מעט מצבים, בהם השליח לא ביצע את מסירת האזהרה כמו שצריך. לפעמים מדובר בטעות בתום לב מצדו, כי הוא לא פעל לפי הנהלים. במקרים קיצוניים "הטעות" קרתה כי השליח מסר תצהיר מוסר כוזב, וזה כבר מעשה על הגבול הפלילי.

המצאת אזהרה – אילו סוגי טעויות נפוצות בקרב השליחים?

טעות נפוצה היא שהשליח מגיע לכתובת שנמסרה לו ע"י חברת החקירות, והוא דופק על הדלת. אולם מי שנמצא בפנים מסרב לפתוח. השליח מפרש זאת כניסיון התחמקות של החייב לנסות לקבל את טופס האזהרה, ולכן הוא מציין בתצהיר שהחייב "סרב לקבל" את האזהרה. לימים מתברר שמי שהתגורר באותו בית כלל לא היה החייב, ואותו דייר סרב מסיבה כלשהי לפתוח את הדלת. הטעות במקרה כזה היא של השליח, כיוון שבמקרה כזה הוא צריך לוודא מול אחד השכנים שאכן החייב מתגורר באותה הדירה.

טעות נפוצה נוספת היא שחברת החקירות מציינת בפני השליח שהחייב מתגורר עם ההורים שלו. אולם כאשר אחד ההורים פותח את הדלת, ההורה מכחיש כי בנם גר איתם. השליח, שסבור שההורים משקרים לו במכוון, מחליט לציין שהמסירה בוצעה להורים המתגוררים עם החייב, תוך שהוא נמנע מלציין בתצהיר שאלה הכחישו זאת בתוקף. שוב, השליח במקרים שכאלה לא פועל בהלכה, כי עליו לוודא עם שכן שהחייב אכן מתגורר באותו הבית.