האם לעיריות יש הקלות כאשר פתוח נגדן תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל?

במאמר זה נסקור האם לרשות מקומית או עירייה שעותרת בבקשה להקמת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל, זוכה להקלות כלשהן, הקלות שאינם זוכים לה חייבים רגילים.

הקדמה חשובה לתיק איוד בלשכת ההוצאה לפועל:

למרבה הצער, לעיתים גם רשויות מקומיות ועיריות צוברות חובות, ומקצתן מגיעות למצב שנפתחים נגדן תיקי הוצאה לפועל.

תיקי ההוצאה לפועל גורמים לכך שמוטלים נגדן עיקולים.

העיקולים מונעים אפשרות מהעירייה לתפקד ולתת שירותים בסיסיים לתושבים: אי-אפשר לשלם משכורות לעובדים השכירים, אי-אפשר לשלם לחברות חיצוניות עבור שירותי פינוי אשפה, ועוד.

בנסיבות אלה, לעירייה אין הרבה ברירה, אלא לעתור ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לאיחוד תיקים.

האם החוק בישראל מקנה לרשויות המקומיות הקלות כלשהן?

החוק העדכני בישראל הוא, שכל מי שחפץ שייפתח עבורו תיק איחוד עבור חובות של יותר מ-100,000 ש"ח, צריך לקחת בחשבון שרשם ההוצל"פ יורה לו לסיים לפרוע את החוב בתוך 4 שנים, למרות שבנסיבות חריגות רשם ההוצל"פ רשאי לתת ארכה של 3 שנים נוספות. זה החוק "היבש" [סעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל]. החוק אינו מקנה עדיפות למישהו, גם לא לעירייה.

חייב שלא יכול להתחייב לכך, צריך כעיקרון לפנות להליך חדלות פירעון (פשיטת רגל).

ואולם, בית המשפט ורשמי הוצאה לפועל מודעים לקושי של עיריות לפנות להליך חדלות פירעון. ולכן, במהלך השנים נאלצה הרשות השופטת לדון בצורך לפרוס לעיריות את התשלומים לתקופה ארוכה מ-4 שנים, כפי שנראה בהמשך.

מה קבעו פסקי הדין בנושא?

למרבה הצער ידוע רק על שני פסקי דין שרלוונטיים לנושא זה, האחד משנת 2012, והשני משנת 2016.

בשנת 2012 היתה מועצה מקומית (שלא פורסמה שמה), אשר היו לה תיקי הוצל"פ בסכום כולל של כ- 23,000,000 ₪. במסגרת הבקשה לאיחוד תיקים, המועצה המקומית ביקשה צו תשלומים חודשי בסך 150,000 ₪ (או במלים אחרות: ביקשה לסיים לפרוע את מלוא החוב בתוך 13 שנים).

בהחלטתו פסק רשם ההוצל"פ, כי מלוא החוב ישולם באמצעות תשלום מקדמה בסך 1,000,000 ₪, והיתרה בתשלומים למשך 3 שנים (באותה תקופה החוק הגביל ל-3 שנים ולא 4 שנים). כפי שניתן לשים לב, רשם ההוצל"פ לא נתן במקרה זה הנחה מיוחדת למועצה המקומית, זאת למרות שצוין במפורש בהחלטה: "כאמור, לרשם ההוצאה לפועל סמכות לקבוע סכום אחר. מצבה של החייבת קשה ביותר בהתאם למסמכים ולדוחות שצופרו לבקשתה".                                                        

בשנת 2016, נגד המועצה המקומית מג'ד אל כרום היו פתוחים תיקי ההוצאה לפועל בסכום כולל של יותר מ- 18,000,000 ₪. רשמת ההוצאה לפועל אישרה במסגרת תיק איחוד צו התשלומים בסך 220,000 ₪ בחודש (במלים אחרות: המועצה המקומית תצטרך לפרוע את מלוא החוב בתוך התקופה המקסימלית – 7 שנים).

למרות הפריסה המקלה ביותר שמאפשר החוק, החליטה המועצה המקומית לערער לבית המשפט השלום על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, וטענה כי יכולה לשלם רק 75,000 ₪ בחודש בלבד, כלומר לסיים לפרוע את החובות בתוך כ-21 שנים.

בית המשפט דחה את הערעור, והותיר את צו התשלומים על כנו.

ביהמ"ש הבהיר כי פריסת תשלומים במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל לרשויות מקומיות למשך 7 שנים – כמו במקרה שלפנינו – לכאורה אינה תקינה, כיוון שעל-פי החוק הרשות המקומית היתה צריכה להיות במקביל מוכרזת מוגבלת באמצעים, אשר לכך יש השלכות משפטיות (יצוין כי ההכרזה על חייב מוגבל באמצעות היתה חוקית באותה תקופה ובוטלה בשנת 2019). בית המשפט השלום הוסיף כי הפריסה הנדיבה מצד רשם ההוצאה לפועל נעשתה "מכורח המציאות", הנובעת בשל: "האינטרס הציבורי שבהמשך תפקודה התקין של הרשות". בפסק הדין הודגש, כי הסכום שפסק רשם ההוצאה לפועל מהווה: "עריכת איזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של הזוכים להיפרע את חובם".

מהן המסקנות של תיק איחוד בלשכת ההוצאה לעירויות?

המסקנה הראשונה היא שגם החוק וגם הרשות השופטת לא נותנים לעיריות ולרשויות המקומיות הנחות או הקלות. רשמי ההוצאה לפועל והשופטים מודעים למצב המורכב בו נמצאות העיריות, אולם הרשות השופטת אינה מעוניינת להפר את החוק בשביל העיריות. כאמור, בשני המקרים שפורטו לעיל לא הוסכם לתת פריסה של יותר מ-7 שנים, מה שהתיר החוק.

מסקנה שניה – ואולי היא החשובה ביותר – בשני המקרים הפריסה היתה לתקופה המקסימלית. ההבדל בין המקרים בהקשר זה הוא שבמקרה הראשון רשם ההוצל"פ לא סבר שיש נסיבות מיוחדות שמתירות לתת ארכה מיוחדת מעבר למה שאיפשר החוק באותם ימים (3 שנים), ואילו במקרה השני השופט אישרר החלטת רשם הוצל"פ לאפשר ארכה מיוחדת, ולכן אושרה התקופה המקסימלית (בת 7 שנים).