במסגרת הליך חדלות פירעון, החייב נדרש לשלם לקופת הנושים סכום כסף, אשר בסופו של ההליך הוא יקבל הפטר מהחובות שנוצרו לפני כניסתו להליך. תקופת תשלומים חדלות פירעון מתחלקת למעשה לשתי תקופות: זו שלפני הדיון בבית המשפט, וזו שלאחריה.
תקופת התשלומים שלפני הדיון בבית המשפט
תקופה זו מתייחסת לפרק זמן של בערך שנה ושלושה חודשים.
היא מתחילה ממועד כניסת החייב להליך חדלות הפירעון, ומסתיימת במועד הדיון בבית המשפט.
הסכום החודשי שהחייב משלם בתקופה זו, מבוסס על המסמכים שעורך הדין של החייב הגיש לפני כניסתו להליך. הסכום מבוסס על נוסחה. הנוסחה מחושבת בעיקר על בסיס גובה המשכורות ומספר הנפשות שמונה התא המשפחתי. אם קיימות הוצאות חריגות, כגון גן ילדים או תרופות, מתחשבים בנתון זה.
הנוסחה לא מתחשבת בהוצאות שוטפות רגילות שיש לתא משפחתי, כגון ארנונה, ועד בית, וכיוצ"ב.
נקודת ההנחה הראשונה בהקשר זה היא שוויוניות. כלומר משפחה המונה 4 נפשות, ושני בני הזוג משתכרים יחדיו 18,000 ₪ בחודש למשל, צריכה לשלם בדיוק את אותו הסכום כמו משפחה עם נתונים זהים. לפיכך אם משפחת כהן משלמת יותר ממשפחת לוי בשל דמי שכירות או ארנונה, היא לא צפויה לקבל הנחה בגובה צו התשלומים.
נקודת ההנחה השנייה היא צניעות. המדינה מעוניינת שמי שמקדם מיוזמתו הליך חדלות פירעון, צריך לנהל אורח חיים צנוע. אורח חיים צנוע בא לידי ביטוי, בין היתר, בלשכור דירה בסכום נמוך ושתואמת את התא המשפחתי (כלומר לא לשכור דירת 5 חדרים אם המשפחה מונה רק 3 נפשות), או לא להוציא כספים רבים מדי עבור סיגריות, סופרמרקט וכיוצ"ב.
תקופת תשלומים חדלות פירעון לאחר הדיון בבית המשפט
בפרק הקודם הבהרנו כי תקופת התשלומים הראשונה היא קבועה, ואורכת פחות או יותר שנה ושלושה חודשים, ומסתיימת בדיון בבית המשפט.
אולם לאחר הדיון בבית המשפט, תקופת התשלומים בהחלט עלולה להשתנות בין אדם לאדם.
התקופה המינימלית כעיקרון היא 3 שנים, והתקופה המקסימלית כעיקרון היא 5 שנים.
אנחנו מציינים את המלה "כעיקרון", כי יש לכך חריגים, עליהם נדון בפרקים הבאים.
באופן כללי, מי שזה הליך חדלות פירעון ראשון שלו ובנוסף מילא אחר ההוראות שקיבל מבית המשפט והנאמן, תקופת התשלומים השנייה צפויה לעמוד על 3 שנים "בלבד".
לעומת זאת, מי שזה הליך חדלות הפירעון השני או השלישי שלו, או שמפר הוראות שקיבל מהנאמן או בית המשפט, זוכה ל"קנס" בצורת הארכת תקופת התשלומים, לתקופה של עד 5 שנים.
האפשרות לקצר את תקופת התשלומים השנייה
כאמור, בסופו של הדיון בבית המשפט השופט קובע האם תקופת התשלומים השנייה תתפרס על פני 3, 4 או 5 שנים.
ואולם, גם לאחר שניתנה ההחלטה הזו ניתן במקרה חריג לבקש לקצר את התקופה.
המקרה החריג הוא אם קרוב משפחה או חבר יסכים לשלם במקומו את הסכום שנותר, והחייב והמקורב יבהירו בתצהיר כי מדובר במתנה ולא ניתנה או תינתן תמורה עבור המתנה הזו.
בשל העובדה שזו תופעה יחסית רווחת, כיוון שלהרבה פושטי רגל יש הורה, אח או חבר שיסכימו לסייע, בתי המשפט לא רואים את התופעה הזו בעין יפה, ולא תמיד מאשרים בקשות מסוג זה.
נקודת המוצא היא שאם הליך חדלות הפירעון מסתיים מהר מדי, החייב קיבל סוג של פרס.
מסיבה זו אחוז נכבד מן השופטים מעדיפים סוג של דרך אמצע: לאפשר הקדמת תשלומים אם החייב קרוב לתקופת הסיום. במלים אחרות, אם במצב הנוכחי הוא צפוי לסיים לשלם רק בעוד 4 שנים – זה הרבה זמן, והנטייה תהיה לדחות את הבקשה להקדמת תשלומים. אולם אם במצב הנוכחי הוא צפוי גם ככה לסיים לשלם בעוד 10 חודשים – אז הנטייה תהיה לאשר את הבקשה.
האפשרות להאריך את תקופת תשלומים חדלות פירעון השנייה
הסיטואציה הזו קורית בדרך כלל בשני מצבים.
המצב הראשון – תקופת התשלומים השנייה הסתיימה, והחייב לא סיים לשלם את מלוא הסכום.
כעיקרון, השופט במקרה כזה רשאי לסלק את החייב מהליך חדלות הפירעון, והחייב יצטרך להתחיל את ההליך מההתחלה.
בפועל, אם לא נותרו תשלומים רבים מדי, השופט סביר להניח יתייחס לאיחור בסלחנות, ויסכים להאריך את התקופה בחודשים אחדים.
המצב השני הוא סעיף 163(ה) לחוק חדלות פירעון. סעיף החוק הזה מתיר לבית המשפט בנסיבות לפסוק פרק זמן ארוך יותר, בשל: "נסיבות כלכליות מיוחדות וחריגות".
בדרך כלל הכוונה היא למי שיש לו רכוש או צפוי בעתיד לקבל רכוש, ולכן אין זה צודק כי החייב יקבל הפטר לפני שימומש הרכוש הזה.
הסיטואציה הזו מכוונת בדרך כלל שלמצב שבו קרוב משפחה של החייב נפטר או גוסס, ולכן החייב צפוי לקבל בעתיד ירושה.
סיטואציה אפשרית אחרת היא שלחייב יש נכס נדל"ן, אולם על מנת שבית המשפט לא יורה למכור אותו, החייב מסכים לשלם לנושים שלו 100% מהחוב, לפרק זמן ארוך מהרגיל.
