כעיקרון, לחייב המצוי בהליך חדלות פירעון תקופת התשלומים נאמדת בדרך כלל בין 3 עד 5 שנים ממועד הדיון בבית המשפט.
אם החייב ביצע המון ליקויים, צפויה הערכת תקופה החייב בנסיבות חריגות שונות לעלות על 5 שנים.
במאמר זה נמנה את סוגי הליקויים הנפוצים והפחות נפוצים, אשר עלולים להאריך את התקופה בה החייב יהיה מצוי בהליך חדלות פירעון.
שני הליקויים הנפוצים ביותר להערכת תקופה החייב
קיימים שני ליקויים נפוצים, אשר חייבים רבים נמנעים מלעשותם, והם הגורמים העיקרים לכך שהתקופה בה הם מצויים בהליך חדלות פירעון מוארכת מעבר ל-3 שנים.
הליקויים הם: אי-תשלום הסכום החודשי ואי-הגשת דו"חות דו-חודשיים.
נוהל הממונה, אשר שמו הרשמי הוא "נוהל הממונה לגיבוש הצעת תכנית לשיקומו הכלכלי של היחיד", קובע כי על כל פיגור של תשלום חודשי בודד או על כל איחור בהגשת דו"ח דו-חודשי בודד ביותר מחודש, תקופת חדלות הפירעון מוארכת בחודשיים.
במלים אחרות, מי שלדוגמה מצוי בפיגור של 3 תשלומים וגם בפיגור בהגשת 3 דו"חות דו-חודשיים, תקופת חדלות הפירעון תיארך אוטומטית ב-12 חודשים, רק בשל ליקויים אלו.
מלבד הליקויים הנפוצים שפורטו לעיל, קיימים ליקויים חריגים שבגללם התקופה עלולה להיות מוארכת מעבר לרגיל, אם כי בניגוד לשני המקרים שלעיל, אין התייחסות כיצד יש לחשב את הארכת התקופה.
הערכת תקופה החייב בשל אי – שיתוף פעולה עם הנאמן
בדרך כלל כאשר מצויים בהליך חדלות פירעון, הנאמן מבקש מסמכים כאלה ואחרים.
כאשר החייב נמנע מלהמציא את המסמכים המבוקשים למרות שיש באפשרותו לעשות כן, הדבר נכלל במסגרת "אי שיתוף פעולה".
וכאמור, בניגוד לליקויים הקודמים, שבהם ב"נוהל הממונה" יש התייחסות מה העונש על אותן הפרות, כאשר מדובר ב"אי-שיתוף פעולה עם הנאמן" אין עונש מפורש.
מסיבה זו, בדיון בבית המשפט השופט מחליט על מידת החומרה, כלומר האם ראוי להאריך בשל כך את התקופה בחודש אחד או בשנה שלמה.
חוב שהחייב ידע מראש שלא יוכל לפרוע
נוהל הממונה מציין כי אחת הסיבות להאריך מעבר ל-3 שנים היא אם היה חוב שנוצר כתוצאה מכך שהחייב ביצע "עסקה בהיקף משמעותי" תוך ידיעה או שיכול היה לדעת "כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו".
בפועל, ההוראה הזו בנוהל כמעט לא ממומשת.
בדרך כלל מי שצבר חובות במאות אלפי שקלים וליותר מאדם אחד, ידע בשלב כזה או אחר כי הוא מתקשה לשלם את יתר החיובים השוטפים שלו, כגון ארנונה, שכירות או חשמל.
לפיכך תיאורטית, כמעט כל מי שפונה לחדלות פירעון עונה על הקריטריון הזה.
בפועל, כאמור, ההוראה הזו בנוהל כמעט ואינה מיושמת, והנאמנים נוטים להסתמך על ההוראה הזו בדרך כלל במצבים קיצוניים, שבהם החייב נטל הלוואה בסמוך מאוד למועד בו פנה להליך חדלות פירעון, ולכן היתה לו ידיעה ברורה שהוא לוקח כסף שהוא לא עומד להחזיר.
חוב שנוצר כתוצאה מהזנחה חמורה מצד החייב בניהול ענייניו הכלכליים
נוהל הממונה מציין כי סיבה נוספת להאריך מעבר ל-3 שנים היא אם היה חוב "שנוצר מהזנחה חמורה בניהול עניניו הכלכליים של החייב, שנעשתה בחוסר לב".
ההגדרה הזו מאוד עמומה.
בשל היותה עמומה, מאוד קשה להתבסס עליה ממספר סיבות.
ראשית, מלכתחילה לא ברור למה מי שהזניח את מצבו צריך להיענש. אחרי הכל, החוק מלכתחילה אינו מחייב לפנות להליך חדלות פירעון. ובשל העדר החובה לכך, החוק גם אינו מקציב פרק זמן מוגדר מתי יש לבצע זאת.
שנית, לא ברור מתי הזנחה הופכת להיות "הזנחה חמורה".
שלישית, לא ברור באיזה שלב "ההזנחה החמורה" הופכת להיות "בחוסר תום לב".
מסיבות אלה, השימוש בסעיף הזה כמעט ואינו בשימוש, ואין כמעט מקרים שמאריכים לחייב את תקופת התשלומים מסיבה זו.
חוב שמקורו בהליך פלילי שבמסגרתו נקבע פיצוי של עד 258,000 שקל לקורבן העבירה
יש אנשים שהורשעו בפלילים, ונפסק נגדם שהם יפצו את הקורבן בסכום כסף.
נוהל הממונה קובע, כי אם החוב נובע מסעיף 77 לחוק העונשין, כלומר: יש חוב לקורבן עבירה בסכום של עד 258,000 ₪, זה נתון המהווה עילה להאריך את התקופה.
על פניו אפשר להבין את ההיגיון שבדבר, מלבד עניין הסכום שמעורר תהיות.
תיאורטית, מי שפסקו נגדו פחות מ-258,000 ₪, התקופה שלו כן תוארך.
ואולם, מי שפסקו נגדו יותר מ-258,000 ₪, דווקא הוא מקבל סוג של פרס, כי במקרה שכזה התקופה לא תוארך.
העדפת נושים לפני הפנייה להליך חדלות פירעון
נוהל הממונה קובע כי "העדפת נושים" תהווה גם היא עילה להערכת תקופה החייב.
הנוהל אינו מפרט במדויק מהי "העדפת נושים", אולם מפנה לסעיף 219(א) לחוק חדלות פירעון.
על פי סעיף החוק, "העדפת נושים" היא מצב שבו החייב פרע אחוז נכבד מהחוב שהיה לו כלפי נושה ספציפי לפני הפנייה לחדלות פירעון, זאת למרות שידע במועד התשלום כי מצבו הכלכלי קשה.
התנאי הזה מתקיים בשני מצבים:
הראשון, אם החוב נפרע לחלוטין או כמעט נפרע לחלוטין כלפי קרוב משפחה שנה לפני שהחייב הגיש את בקשה לחדלות פירעון.
השני, אם מדובר בנושה שאינו קרוב משפחה, וששולם לו פחות מ-5,554 ₪ – 3 חודשים לפני הפנייה לחדלות פירעון.
בשני מקרים אלה, נקודת ההנחה היא שהחייב רצה לבצע העדפת נושים, ולכן דאג מראש שהחוב שלו כלפי הנושה הספציפי הזה ייפרע במלואו או כמעט ייפרע במלואו, תוך ידיעה ברורה שהנושים האחרים לא יראו את כספם בחזרה.
על-אף שניתן למצוא היגיון לסעיף החוק הזה כאשר מדובר בחוב כלפי קרוב משפחה או חבר, קשה למצוא היגיון אם מדובר בנושה שאינו אף אחד מהם.
לפי הגישה "היבשה" כאמור, לכאורה כל מי שבמצב כלכלי קשה אסור לו לפרוע חובות. כי כל חוב שהוא ישלם, הדבר עלול להתפרש בעתיד כאילו היתה פה העדפת נושים.
בשל ההבנה שמדובר בסעיף חוק בעייתי, בחוק נקבעו גם חריגים רבים, שבמסגרתם התשלום לא ייחשב "העדפת נושים", וביניהם תשלום חוב דמי מזונות, פריסת חוב לרשות המיסים, פריסת חוב ארנונה, ופריסת חוב למוסד לביטוח לאומי, וגם תשלום שהחייב קיבל בגין התשלום הספציפי הזה מוצר או שירות.
בשל העובדה שמדובר בסעיף חוק בעייתי, בפועל הוא כמעט ואינו מיושם.
כאמור, הציפייה היא שהחייב ישתדל לפרוע חובות, ויפנה להליך חדלות פירעון רק כאשר הוא משלים עם העובדה שאין מנוס מכך.
הליכי חדלות פירעון קודמים
המדינה מבינה כי אדם עלול להיקלע למצב של פשיטת רגל, וזו הסיבה שמאפשרים לאדם לגשת להליך חדלות פירעון ולפטור אותו מחובותיו. לפיכך הציפייה היא שהחייב ילמד מטעויות העבר, ויתקן את דרכיו.
ואולם, ישנם חייבים שצוברים חובות חדשים לאחר שכבר סיימו את הליך חדלות פירעון הראשון, ונדרשים בשל כך לפנות להליך חדלות פירעון שני.
בשל נסיבות אלה, המדינה אמנם אינה מונעת פנייה חדשה להליך פירעון, אולם כן מעוניינת שההליך יהיה ארוך יותר מהרגיל, וזאת על מנת שלא יתקבל הרושם שיש לגיטימציה למדיניות "הדלת המסתובבת".
הערכת תקופה החייב בשל הפרות אחרות של דיני חדלות הפירעון
כל הפרה מצד החייב של דיני חדלות הפירעון, עלולה לגרום לנאמן לדרוש להערכת תקופה החייב. מקרה נפוץ הוא נטילת הלוואה ללא אישור (בדרך כלל זה קורה כאשר החייב נוטל הלוואה מהמעסיק, והמעסיק מקזז את ההחזר החודשי מהמשכורת).
מקרה נפוץ נוסף הוא שהחייב נוהג ברכב מבלי שיש לו או לרכב רישיון בתוקף. ברוב המקרים הנאמן לא צפוי לשים לב לדברים כאלה. הבעיה בדרך כלל מתחילה כאשר החייב מעורב בתאונת דרכים, ואז העניינים מסתבכים.
